"לבנות ביטחון,
גם כשהקרקע רועדת."
שכבתי במיטה בבית החולים אחרי פציעה קשה בחאן יונס,
והבנתי שיכול להיות שגם לא הייתי כאן.
דאגתי.
דאגתי איך אני אצליח ללכת.
איך אני אצליח לאכול.
אבל האמת?
מה שהכי הפחיד אותי — זו לא הייתה הפציעה.
זו הייתה המחשבה:
מי ידאג לילדים שלי אם אני לא אהיה?
ובאותו רגע הבנתי משהו עמוק —
אני חייב להשתקם.
לא רק בשביל עצמי. בשבילם.
מאז אני במסע שיקום. פיזי, נפשי וכלכלי.
אני מזמין אתכם להצטרף למסע שלי.
